<h1>שו"ת מיוחסות לקדמון אחד מאיטליה</h1>
<h2>דף ג.</h2>
אם ישאלך אדם מי הוא כשר לשחוט לכתחילה. תשיב לו מי שהוא בן ברית, והוא מחוייב במצוות להוציא אחרי' ידי חובתם, ואפי' אם הוא קטן ושלא הגיע לחינוך והוא בן דעת מותר לאכל משחיטתו, לבד אם הוא מומחה, או אם אינו מומחה כגון שהיו אחרים רואין אותו, שחיטתו כשירה. פירש רב שמואל בן חפני הכהן ז"ל יש בני ברית והם גדולים ואעפ"כ שחיטתן פסולה. ואלו הן. עבד ואשה וסריס, וזקן משמונים שנה ומעלה, ואבל, ושיכור שאינו יכול לדבר לפני המלך. ולא נראו דבריו לרבינו שבתי ז"ל והשיב לו ראיות נכוחות וזה לשונן. למה שחיטת אבל פסולה. אי משום דטריד הא קיימא לן דלא בעינן כוונה בחולין. ועוד למה יהא שחיטת זקן משמונים שנה ומעלה וסריס וחולה פסולה, אם תאמר משום שאין להם כח הלא קטן בן דעת שחיטתו כשירה אם הוא מומחה, ואם כן למה נשתנו מקטן בן דעת, הלא קטן נמי אין לו יכולת כגדול, ולא אילו בלבד שחיטתן כשירה אלא אפי' עבד ואשה שחיטתן כשירה, ששנינו במשנתינו שהשחיטה כשירה בנשים בעבדים ובטמאים. ולי נראה כי באבל וסריס ועבד ואשה נראין דבריו של רבי שבתי דודאי שחיטתן כשירה. אבל בזקן משמונים שנה ומעלה לא נראו דבריו, דזקן אין לו כח אלא הוא נבעת ונחרד, ומפני הביעות והחרדה אינו שוחט בטוב, כי שמא יפול הסכין מידו ויעשה שהיה. אבל קטן שהגיע לחינוך יש לו כח, כיון שהוא בן י"א שנה, דהכי תנן ר' יוחנן אמר [יומא פ"ב ע"א] בן י"א שנה מחנכין אותו למצוות בן י"ב שנה משלימין אותו מדאורייתא והלכתא כוותיה. ועל כן לא נראו דבריו בזקן ושחיטתו פסולה. אי"א [—אם ישאלך אדם] שכור שאינו יכול לדבר לפני המלך שחיטתו כשירה אי לאו. תשיב לו שחיטתו פסולה אם אין אחרים רואין אותו, מכיון שאינו בן דעת שמא ישהא או שמא ידרוס או שמא יחליד ולא ידע מאי עביד.
